אני קוראת עכשיו את הספר : החוק למניעת בדידות של מיכאל שיינפלד, ספר
שמתאר מאבק בהצעת חוק בשנת 2020 שמטרתה
להילחם בתופעה שאנשים רבים במדינת ישראל לא מקימים משפחות וחיים לבד.
החוק המוצע מטיל קנסות על הבודדים – ארנונה מוגדלת, אוסר עליהם לגדל
חיות מחמד ומחייב אותם לקבל טיפול פסיכולוגי.
גיבור הספר רווק בן 36, ללא קשר זוגי, מקים עמותה יחד עם בודדים אחרים שמטרתה
להילחם בהצעת החוק ולמנוע את העברתה.
הספר מתאר באריכות רבה את המאבק הציבורי בחוק, ואת מערכת היחסים שנרקמת בין הגיבור לפעילה בעמותה. בסיפור משולבים מכתבי בודדים שנשלחו לאתר האינטרנט של העמותה
בהם הם מתארים את בדידותם.
בשניים מהמכתבים היו קטעים מרגשים שמתארים את מצוקת הנשים הבודדות.
באחד מהם מתארת אישה בת 31 את הלחץ החברתי להתחתן, חוסר ההבנה של אמה,
הרחמים של הנשים בבית הכנסת, ואפשר לחוש בעוול שנעשה לה – מקטינים אותה, מפחיתים
בערכה, רק משום שלא הצליחה להכיר מישהו שירצה אותה, למרות היותה אישה משכילה.
אישה אחרת, חולת סרטן, מתאבלת על כך שהיא עומדת למות מבלי שזכתה לטעום
את טעם האהבה. מעולם לא היתה לה זוגיות.
הספר מנסה גם להסביר מדוע הגיבור נרתע מזוגיות ומעדיף את הבדידות –
חיים במשפחה מרוחקת, יחסים מרוחקים בין האחים וחוסר יכולת של האם לבטא אהבה לבנה.
למרות הניסיונות להסביר את העדפת הבדידות על הזוגיות המסר של הספר הוא
שזכותו של אדם לבחור לחיות בבדידות ויש לכבד את החלטתו.
.jpg)
שינפלד, מיכאל. החוק למניעת בדידות. תל-אביב: משכל, 2012.
לפני כשבועיים קראתי את הספר במופלא ממני של אמונה אלון שגם הוא מתייחס אל הבחירה בחיים לבד, ללא זוגיות, כבחירה לגיטימית.
הספר מספר על זוג תאומים, אח ואחות שחזרו בתשובה וידיד משותף שלהם שאותו הכירו בנעוריהם.
הידיד היה חבר טוב של האח, אך דרכיהם נפרדו כשהידיד נסע לחו"ל.
האחות, גיבורת הספר, תפגוש אותו לאחר כמה שנים בטיול שלה להודו ויתפתח ביניהם סיפור אהבה.
לאחר מכן היא חוזרת לארץ והעלילה מתפצלת לשני תרחישים אפשריים :
הגיבורה לומדת במכון לנשים חוזרות בתשובה ולאחר מכן הופכת למרצה מצליחה שם.
היא לא פגשה יותר את אהוב ליבה ונשארה רווקה.
בתרחיש זה היא מתארת את חוסר רצונה בזוגיות והבאת ילדים לעולם והיא גם דוחה הצעת נישואין של גבר מצליח שרוצה אותה מאוד.
בתרחיש זה חברתה הטובה, שגם היא רווקה מבוגרת, מחליטה להביא ילד לעולם באמצעות תרומת זרע.
בתרחיש השני הידיד המשותף חוזר לארץ מהודו ומתחתן עם הגיבורה ונולדים להם ילדים.
הם חיים באותו כפר עם אחיה ומשפחתו הגדולה, והבעל והאח מנהלים ביחד ישיבה של חוזרים בתשובה.
מערכת היחסים ביניהם מתנתקת לאחר שנים בגלל מחלוקת והתבטאות מתנשאת של האח.
התרחיש הראשון שבו הגיבורה מנהלת חיים של בדידות מרצון, כתוב בנימה של הבנה להחלטתה.
הגיבורה לא מתוארת כמסכנה חסרת מזל אלא כמרצה כישרונית, שנואמת בפני אולם מלא של נשים שבאות לשמוע את הרצאותיה, וככותבת כישרונית.
ההחלטה שלה נובעת מתוך כוח והסיפור שלה מסופר בנימה של כבוד כלפי החלטתה להישאר לבד.
הפרק האחרון של הספר מחבר בין שני התרחישים ובסיומו נולד תינוק.
שתי הנשים, הגיבורה וחברתה מגיעות לחדר הלידה ושני התרחישים מסופרים בערבוביה באותו פרק.
בפסקה אחת מתוארת הגיבורה הרווקה מלווה את חברתה הרווקה שעומדת ללדת, ובפסקה אחרת מלווה החברה הרווקה את הגיבורה הנשואה שעומדת ללדת את תינוקה הרביעי.
בסוף נולד תינוק, אך לא ברור של מי, כי שני התרחישים אפשריים.
שתי הנשים, הגיבורה וחברתה מגיעות לחדר הלידה ושני התרחישים מסופרים בערבוביה באותו פרק.
בפסקה אחת מתוארת הגיבורה הרווקה מלווה את חברתה הרווקה שעומדת ללדת, ובפסקה אחרת מלווה החברה הרווקה את הגיבורה הנשואה שעומדת ללדת את תינוקה הרביעי.
בסוף נולד תינוק, אך לא ברור של מי, כי שני התרחישים אפשריים.
אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה של הספר ואת העלילה המרתקת.
אלון, אמונה. במופלא ממני. אור-יהודה: כנרת, 2012.
